המדדים מרשימים? אולי דווקא בגלל זה אתם בבעיה
בשנת 1978 עלתה לאוויר סדרת תסכיתי רדיו בת עשרים פרקים שסיפרה את סיפורו של ארתור דנט, אדם אנגלי רגיל לגמרי שנשאב למסע אינטרגלקטי סוריאליסטי. המדריך לטרמפיסט בגלקסיה, פרי יצירתו של דאגלס אדמס, הציג אנציקלופדיה דיגיטלית חכמה שמספקת מידע רב אך חסר חשיבות ברובו על הגלקסיה. על כריכת המדריך הופיעה האזהרה הנצחית Don't Panic. עצה שנונה שמתבררת כרלוונטית מתמיד גם לעולם שאנחנו חיים בו.
אם מניחים לרגע את החלל וחוזרים לקרקע, מגלים שגם כאן היקום הפך מורכב יותר ממה שאנחנו מסוגלים לעכל. אם בעבר חשבנו שהיעדר מידע גורם לחוסר בהירות, מהפכת הדאטה מלמדת שגם עודף מידע מייצר בדיוק את אותה תחושת בלבול. פעם רצינו לדעת יותר, היום אנחנו בעיקר מנסים לזכור היכן שמרנו את מה שכבר ידענו, והאם זה היה לפני או אחרי שהושק הפיילוט של מערכת הבינה המלאכותית החדשה.
ארגונים מציפים את עצמם בנתונים. חדרי הישיבות נראים כמו לוחות בקרה של חללית. בכל דיון נמצא מי שמדבר בהתלהבות על data driven insights ומי שמכריז בגאווה שזו כבר data driven strategy.
אבל לצד כל ההחלטות שמבוססות על דאטה, עולה שאלה פשוטה. האם זה שינה את שורת הרווח בסוף השנה, ובתוך כל העושר הזה קל לשכוח: המטרה של דאטה היא לא להיראות חכם אלא לפעול בחוכמה.
ומכאן מתחיל הסיפור. איך לנהל, להוביל ולקבל החלטות לא מתוך הצפה אלא מתוך בהירות. איך לשרוד ואפילו לשגשג בגלקסיה של נתונים מבלי לאבד את הצפון.
כל מסע מתחיל בשאלה אחת פשוטה. איפה הצפון, כלומר לאן הולכים.
אולם הצפון, כידוע לכל טרמפיסט בין-גלקטי, הוא רעיון חמקמק. הוא אינו שלט בוהק אלא כיוון, מגמה, כוונה. אך כאשר אנו טרים את הארץ אנחנו נדרשים להבין היכן הצפון בצעדים הקטנים, ובפעולות היומיומיות, משימה מורכבת שדורשת כלים שיסייעו לנו. אחד הכלים השימושיים ביותר הוא המצפן, ובעולם הארגוני המצפן הזה הוא ה"מדד".
אנחנו קובעים מדדים כדי להראות לאנשים מה חשוב, כדי לסמן להם כיוון, וכדי לאפשר להם לזוז בכל צעד בדרך. אך כמו כל כלי גם מצפן אפשר לבנות נכון ואפשר גם לא.
לפני שממשיכים במסע חשוב להכיר את הטעויות הנפוצות בבניית מצפנים.
המצפן הוא לא הצפון
המדד הוא כלי. הוא עוזר לנו לבדוק אם אנחנו מתקדמים, לאן ובאיזה קצב. אבל הוא לא היעד.
רבים שוכחים את ההבחנה הזו. ברגע שהמדד הופך למטרה ההתנהלות משתנה.
במקום לחשוב איך לשפר את המוצר חושבים איך להציג שיפור במספר.
במקום לשרת את הלקוח מנסים לעמוד ביעד השירות.
זה הרגע שבו המצפן שואב אליו את כל תשומת הלב והצפון האמיתי נשכח.
מצפנים לא מכוילים
גם מצפן בנוי היטב לא יעזור אם כל אחד מכוון לפי צפון אחר. בארגון לכל צוות יש מדדים ולכל תחום יש יעדים. אבל אם לא מבוצע תיאום כולל המצפנים מושכים לכיוונים שונים. שיווק שואף לצמיחה מהירה תפעול רוצה יציבות שירות הלקוחות נמדד על זמני תגובה והפיתוח מנסה לעמוד ביעדי המוצר. כל אחד מתקדם לפי הכיוון שלו אבל הארגון מתפצל. בלי כיול המדדים יוצרים תנועה אך לא התקדמות.
יותר מדי מצפנים
עוד כלי עוד מדד עוד לוח בקרה. כולם נראים חשובים כולם אמורים לעזור. אבל ככל שמתרבים המצפנים מתעמעם הכיוון. במקום בהירות נוצר שדה מגנטי מבלבל. העובדים רוצים לפעול אבל לא בטוחים מה חשוב באמת. הם רואים את המספרים אבל שוכחים את המשמעות.
עומס ניתוחים
כשכל מצפן מראה כיוון אחר קל להיתקע במקום. המנהלים מבקשים עוד פילוח עוד גרף עוד ניתוח.
הדאטה מנותח מכל כיוון אבל ההחלטה לא מתקבלת. זו לא זהירות ניהולית אלא הימנעות מהכרעה.
אם כך מה כן אנחנו נדרשים לעשות כדי לנווט בבטחה?
כדי שתרבות מבוססת דאטה תתקיים באמת היא חייבת להתחיל בצמרת. מנהלים בכירים צריכים להגדיר נורמה שבה החלטות מבוססות על נתונים, להוביל בדוגמה אישית ולהפוך את זה לשגרה ולא לאירוע חריג.
בחירת המדדים היא אמנות בפני עצמה. לא כל מה שקל למדוד חשוב, ולא כל מה שחשוב ניתן למדידה פשוטה. כל מדד צריך להיבחן כמו מצפן: איך הוא מצביע על הצפון של הארגון, איך הוא מסונכרן עם שאר המצפנים, ואיך הוא נשאר יציב לאורך זמן.
אין ודאות ולא תהיה, ולא צריך שתהיה. ארגונים מובילים יודעים לכמת אי־ודאות, להריץ ניסויים מבוקרים, ולבנות מנגנוני התרעה מוקדמים. במקום לחפש ביטחון מוחלט, הם מתאמנים על גמישות ויכולת תגובה.
הדאטה לא משרת רק את הלקוחות אלא גם את העובדים. כלים שמייעלים עבודה, מפחיתים תסכול ומאפשרים אוטונומיה הופכים את הדאטה למנוע של מוטיבציה ולא לעול בירוקרטי.
אחידות היא מפתח. שימוש במדדים אחידים, מקורות אחידים ושפה אנליטית משותפת מונע כאוס ומבטיח שכולם מתקדמים לאותו כיוון.
ולבסוף, שקיפות. צוותי דאטה צריכים להסביר את הבחירות, את האלטרנטיבות ואת הוויתורים. כאשר כולם מבינים לא רק את המספרים אלא גם את ההיגיון שמאחוריהם, נבנה אמון והחלטות מתקבלות מתוך בהירות ולא מתוך בלבול.
העתיד לא יהיה דל בנתונים אלא רווי בהם. האתגר האמיתי של מנהלים אינו להשיג עוד מידע אלא לדעת לנווט בו. דאטה הוא מצפן חיוני, אך הצפון הוא האסטרטגיה. מי שיצליחו לשגשג הם אלה שידעו להבחין בין כלי ליעד, בין מדד לבין משמעות, בין רעש לבין כיוון. לא די להיראות חכמים במספרים; החוכמה היא לפעול בתבונה. ובדיוק כפי שממליץ המדריך המפורסם – אל תיכנסו לפאניקה. הצפון תמיד שם, גם אם לפעמים צריך לעצור, לכייל את המצפן, ולהמשיך במסע בביטחון מחודש.
התמונה נוצרה ב- Google AI Studio.
