שישים שנה אחרי שחוק מור הגדיר את הקצב שבו העולם מתקדם, נדמה שהכפלה קבועה בכוח המחשוב כבר אינה מובטחת. אבל אולי זו לא האטה – אלא הזדמנות לחשוב אחרת. כשהטכנולוגיה משנה כיוון, גם המנהלים נדרשים להמציא מחדש את חוקי הצמיחה והחדשנות.
בישראל אי וודאות היא מאפיין מרכזי של היום-יום. נדמה שבשנים האחרונות המתח שבין השגרה לחירום מתעצם, והחוסן שמפגין המשק נוכח המשברים עומד למבחן ונדחק לקצה. דווקא עכשיו – בין הצורך ביציבות וצמיחה, למול חרם בינ"ל גובר וחשש ממשק אוטרקי – עולה צורך בתכנון אסטרטגי מותאם לסביבה דינאמית מרובת-שחקנים, באמצעות "משחקי מלחמה" ארגוניים: סימולציות קצרות, ממוקדות תפקידים ומדידה, שמתרגמות תנודתיות ושינויים למסלולי פעולה, במגזר העסקי ובשירות הציבורי כאחד.
בעבר הדי קרוב, תכנון אסטרטגי ארוך טווח היה כמעט מובן מאליו. תוכניות לחמש או עשר שנים קדימה שיקפו ביטחון, אחריות ואמונה ביכולת לתכנן את המציאות. אבל בשנים האחרונות משהו השתנה: ארגונים מכל הסוגים, גם הגדולים והוותיקים ביותר, מקצרים את טווח התכנון האסטרטגי שלהם באופן שיטתי.