בפרק החדש של הפודקאסט StrategYS, אירחנו את רני רהב, יו"ר רהב תקשורת ואחד מאנשי ההשפעה הבולטים בישראל, לשיחה על ניהול בעולם רווי אי-וודאות, בניית אמון מוחלט עם מנכ"לים, ועבודה מקצועית שנשענת על יושרה ועקביות לאורך ארבעה עשורים. רהב משתף ברגעים שמאחורי הקלעים של משברי הענק, מסביר למה האמת היא הכלי הניהולי החזק ביותר, ומדבר על בניית קריירה שמתחילה מהשטח – ונשענת על נאמנות, חוסן ויכולת לקבל החלטות קריטיות בזמן אמת.

בינה מלאכותית הפכה בשנה האחרונה לחלק משמעותי בשלל תהליכי עבודה שגרתיים – ניתוח נתונים, אוטומציות שירות, אופטימיזציה של תהליכים, כתיבה של תכנים – היכולות הטכנולוגיות מתפתחות בקצב מסחרר, וכמעט כל ארגון כבר מושפע מהן בצורה כזו או אחרת. בעוד מרבית השיח מתמקד בטכנולוגיה ככלי מקצועי או תפעולי, יש מקום להרחיב את המבט ולבחון דווקא את תרומתה של הבינה המלאכותית לעולמות הניהול.

שישים שנה אחרי שחוק מור הגדיר את הקצב שבו העולם מתקדם, נדמה שהכפלה קבועה בכוח המחשוב כבר אינה מובטחת. אבל אולי זו לא האטה – אלא הזדמנות לחשוב אחרת. כשהטכנולוגיה משנה כיוון, גם המנהלים נדרשים להמציא מחדש את חוקי הצמיחה והחדשנות.

הבינה המלאכותית נכנסת לעולם המיזוגים והרכישות, ומשנה אותו מבפנים. לא עוד החלטות המבוססות על תחושות בטן או ניתוחים בדיעבד, אלא על דאטה בזמן אמת, זיהוי סיכונים חכמים ומודלים שמנבאים הצלחה עוד לפני החתימה. מי שילמד לשלב את ה-AI בתהליך העסקה – מהזיהוי הראשוני ועד הערכת הסינרגיה – יגלה שהגבול בין אומנות לניהול מדעי הולך ומיטשטש.

בישראל אי וודאות היא מאפיין מרכזי של היום-יום. נדמה שבשנים האחרונות המתח שבין השגרה לחירום מתעצם, והחוסן שמפגין המשק נוכח המשברים עומד למבחן ונדחק לקצה. דווקא עכשיו – בין הצורך ביציבות וצמיחה, למול חרם בינ"ל גובר וחשש ממשק אוטרקי – עולה צורך בתכנון אסטרטגי מותאם לסביבה דינאמית מרובת-שחקנים, באמצעות "משחקי מלחמה" ארגוניים: סימולציות קצרות, ממוקדות תפקידים ומדידה, שמתרגמות תנודתיות ושינויים למסלולי פעולה, במגזר העסקי ובשירות הציבורי כאחד.

בעבר הדי קרוב, תכנון אסטרטגי ארוך טווח היה כמעט מובן מאליו. תוכניות לחמש או עשר שנים קדימה שיקפו ביטחון, אחריות ואמונה ביכולת לתכנן את המציאות. אבל בשנים האחרונות משהו השתנה: ארגונים מכל הסוגים, גם הגדולים והוותיקים ביותר, מקצרים את טווח התכנון האסטרטגי שלהם באופן שיטתי.

בשנת 1978 עלתה לאוויר סדרת תסכיתי רדיו בת עשרים פרקים שסיפרה את סיפורו של ארתור דנט, אדם אנגלי רגיל לגמרי שנשאב למסע אינטרגלקטי סוריאליסטי. המדריך לטרמפיסט בגלקסיה, פרי יצירתו של דאגלס אדמס, הציג אנציקלופדיה דיגיטלית חכמה שמספקת מידע רב אך חסר חשיבות ברובו על הגלקסיה. על כריכת המדריך הופיעה האזהרה הנצחית Don't Panic. עצה שנונה שמתבררת כרלוונטית מתמיד גם לעולם שאנחנו חיים בו.

חזון הוא מצפן, אבל כשמאבדים קשר עם המציאות, גם הכיוון הנכון עלול להוביל למבוי סתום. סיפור התחנה המרכזית בתל אביב הוא שיעור על הפער שבין רעיון מבריק לביצוע מוצלח: איך חזון עירוני שאפתני הפך למבוך של קומות, רמפות ושלטים, ומה אפשר ללמוד מזה על תכנון אסטרטגי בארגונים.

הכלכלה העולמית משנה צורה: מהשוק החופשי שבו יצרנים מתחרים על מחיר ורווח, לעולם שבו ענקיות ענן ופלטפורמות דיגיטליות קובעות את הכללים. אמזון, גוגל, אפל ומיקרוסופט הפכו לשערי הכניסה של המרחב הדיגיטלי – גובות "שכר דירה" על עצם הגישה, מכתיבות את החשיפה באלגוריתמים ואוספות את הנתונים שלנו כהון החדש. האם זה קפיטליזם בגרסתו הקיצונית, או תחילתו של פיאודליזם דיגיטלי?

אנחנו כאנשי מקצוע שעובדים רבות מול המחשב ובריבוי משימות ופרויקטים, מכירים היטב את התחושה: עומס המשימות גדול, הלחץ לתוצאות מהיר – ואז אנחנו פונים לחברנו הטוב, ה-AI Chat ששינה את חיינו, שמבטיח לחסוך לנו יעילות, חיסכון בזמן, חישובים מדויקים וכל מה שנבקש ממנו פחות או יותר. עם זאת ועם כל כוונותיהם הטובות של הצ'אטים למיניהם, יש סיכונים אמיתיים בשימוש בהם – בנפש ובתפקוד. אבל לא לדאוג, נציג גם פתרונות להתמודדות הן כמנהלים והן כאנשים פרטיים.