בשנת 1978 עלתה לאוויר סדרת תסכיתי רדיו בת עשרים פרקים שסיפרה את סיפורו של ארתור דנט, אדם אנגלי רגיל לגמרי שנשאב למסע אינטרגלקטי סוריאליסטי. המדריך לטרמפיסט בגלקסיה, פרי יצירתו של דאגלס אדמס, הציג אנציקלופדיה דיגיטלית חכמה שמספקת מידע רב אך חסר חשיבות ברובו על הגלקסיה. על כריכת המדריך הופיעה האזהרה הנצחית Don't Panic. עצה שנונה שמתבררת כרלוונטית מתמיד גם לעולם שאנחנו חיים בו.

חזון הוא מצפן, אבל כשמאבדים קשר עם המציאות, גם הכיוון הנכון עלול להוביל למבוי סתום. סיפור התחנה המרכזית בתל אביב הוא שיעור על הפער שבין רעיון מבריק לביצוע מוצלח: איך חזון עירוני שאפתני הפך למבוך של קומות, רמפות ושלטים, ומה אפשר ללמוד מזה על תכנון אסטרטגי בארגונים.

הכלכלה העולמית משנה צורה: מהשוק החופשי שבו יצרנים מתחרים על מחיר ורווח, לעולם שבו ענקיות ענן ופלטפורמות דיגיטליות קובעות את הכללים. אמזון, גוגל, אפל ומיקרוסופט הפכו לשערי הכניסה של המרחב הדיגיטלי – גובות "שכר דירה" על עצם הגישה, מכתיבות את החשיפה באלגוריתמים ואוספות את הנתונים שלנו כהון החדש. האם זה קפיטליזם בגרסתו הקיצונית, או תחילתו של פיאודליזם דיגיטלי?

אנחנו כאנשי מקצוע שעובדים רבות מול המחשב ובריבוי משימות ופרויקטים, מכירים היטב את התחושה: עומס המשימות גדול, הלחץ לתוצאות מהיר – ואז אנחנו פונים לחברנו הטוב, ה-AI Chat ששינה את חיינו, שמבטיח לחסוך לנו יעילות, חיסכון בזמן, חישובים מדויקים וכל מה שנבקש ממנו פחות או יותר. עם זאת ועם כל כוונותיהם הטובות של הצ'אטים למיניהם, יש סיכונים אמיתיים בשימוש בהם – בנפש ובתפקוד. אבל לא לדאוג, נציג גם פתרונות להתמודדות הן כמנהלים והן כאנשים פרטיים.

דור ה-Z נכנס בשנים האחרונות לשוק העבודה וההשפעה שלהם כבר ניכרת: נכון לסוף העשור הקרוב, הם צפויים להוות כ-27% מכוח העבודה הגלובלי, ובארצות רבות כיום הם מהווים כמעט חמישית מהעובדים בשוק. הם גדלו עם סמארטפון ביד, הכירו את העולם דרך מסכים, הפכו לחברים הכי טובים של Google ובהמשך של Chat GPT, אבל דווקא בתוך כל הדיגיטל הזה – הם רוצים להרגיש חלק ממשהו אמיתי, ערכי ונכון עבורם.

דמיינו ספינה עתיקה, שעם השנים לוחותיה מתבלים ומוחלפים אחד אחד. אחרי תקופה מסוימת, כל חלק בה כבר איננו מקורי – ועדיין, היא נקראת באותו שם ונחשבת לאותה ספינה. זהו פרדוקס הספינה של תזאוס. אחת החידות הפילוסופיות המפורסמות של העת העתיקה: אם כל חלקי הספינה הוחלפו, האם היא עדיין אותה ספינה?

מה קורה כשבינה מלאכותית מתחילה לעשות גם את העבודה של המנהלים? מחקר חדש מהרווארד חושף: Gen AI מצמצם בחדות את הצורך במשימות ניהוליות, במיוחד בדרג הביניים – ופותח פתח לעולם שבו עובדים עצמאיים יותר, ההיררכיה מתשטחת, והבינה המלאכותית לוקחת פיקוד. ומה עם המנהלים שנותרו בתפקיד? הם נדרשים לחשב מסלול מחדש – להתמקד ביצירתיות, חדשנות וערך אמיתי. לא משנה באיזה תחום אתם, מתכנות ועד שירות, זה לא רק שינוי בכלים, אלא שינוי בתפיסה: איך נראה תפקיד הניהול החדש, ומה נדרש ממי שרוצה להוביל, ולא להיות מובל , בעידן שבו גם הבינה המלאכותית כבר משחקת במגרש שלכם. 

בפרק הסיום של העונה הראשונה של הפודקאסט StrategYS, אירחנו את מיכל חובב, סמנכ"לית פרויקטים אסטרטגיים בחטיבת הייצור והטכנולוגיה של אינטל, לשיחה מעוררת השראה על ניהול, אנשים, אי וודאות ואסטרטגיה בעולמות מורכבים.

מה משותף להרצל, צ’רצ’יל, קנדי וסטיב ג’ובס? כולם העזו להציב יעד שנראה בלתי אפשרי, גם כשלא ידעו איך יגיעו אליו. הם לא הסתפקו בלהגדיר את הדרך, אלא שאלו קודם כל מהו היעד הנכון — והפכו בכך חלום למציאות. מנהיגים אמיתיים אינם מסתפקים ביעדים שקל למדוד; הם מעזים לדמיין פסגה חדשה ומזמינים את כל הארגון לצעוד לשם יחד. דווקא כשהדרך לא ברורה, נוצרת הזדמנות לחשיבה פורצת גבולות. זה הזמן לשאול: לאן נכון לנו לשאוף — ואיך נוכל לכתוב יחד את הפרק הבא בהיסטוריה שלנו?

במאה ה-21, הזהות המקצועית כבר לא מתוחמת על ידי כרטיס עובד או הגדרות תפקיד. בעולם שבו המילים "Work-Life Balance" הפכו למציאות דינמית של שילוב ולא רק הפרדה, עולות שאלות חדשות על זהות, אותנטיות והמרחב האישי בעבודה. העובדים של היום לא רוצים רק להביא ביצועים, הם רוצים להביא את עצמם. תחביבים, עולמות תוכן אישיים, ואפילו חולשות, כל אלה הפכו לחלק מהשיח הארגוני.